המקומון "זמן הנגב" לא פרסם לשון הרע על הפאב "בלפאסט" בבאר-שבע

א.    א.     רקע ותמצית טענות הצדדים

1.  תביעה כספית בסך 100,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע, שהגיש התובע -  הבעלים של פאב הידוע בשם "בלפאסט" בבאר שבע (להלן: "הפאב"), כנגד הנתבעים - המוציאה לאור של העיתון "מעריב", המפעילה רשת מקומונים ובהם המקומון "זמן הנגב" (להלן: "המקומון"), עורך העיתון, עורך המקומון וכתב המקומון.

2. רקע התביעה הינו שתי כתבות שפורסמו במסגרת המדור "סיפורי לילה" במקומון, האחת מיום 15.9.06 והאחרת מיום 17.11.06, ובהן הוכפשו לטענת התובע, הפאב ובעליו, תוך שימוש בשקרים, רמיזות ואמירות, השוואה שלילית סמויה ומגמתית בין הפאב לפאבים אחרים והשמצה מכוונת של הפאב, שנועדו אך לפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין התובע, ופגיעה בו ובעסקיו.

3. בהגנתם טוענים הנתבעים, כי המדובר בתביעה מגוחכת וקנטרנית, שלא זו בלבד שאינה מגלה עילה על פי החוק ואין בה כל לשון הרע, אלא שלפחות באשר לכתבה הראשונה, אין גם כל יריבות בין הצדדים, שכן התובע לא הוזכר בה, אף לא ברמז, ולא ניתן הוא לזיהוי מן הפרסום בכל דרך שהיא. לגופו של עניין טוענים הנתבעים, כי המדובר במאמרי ביקורת לגיטימיים, שפורסמו על ידי כתב המקומון, במדור ביקורת הסוקר את מקומות הבילוי הלילי בעיר ובסביבותיה, על סמך רשמיו של הכתב, החוסים תחת הגנה רחבה והזכאים לחופש הביטוי. בכל מקרה טוענים הנתבעים, המדובר במאמרי ביקורת מינורים, המביעים דעה המבוססת על עובדות אמת, ועומדות להם כל ההגנות שבחוק, לרבות הגנות זוטי דברים, אמת בפרסום ועניין ציבורי, תום לב, וחובה מוסרית, חוקית או חברתית המוטלת עליהם, לפרסום האמור מתוקף תפקידם.

4. נוכח העובדה כי לא קיימת מחלוקת עובדתית באשר לפרסום ולתוכנו, הסכימו הצדדים להימנע מהבאת ראיות ולסכם טיעוניהם בשאלה שבמחלוקת, היינו האם המדובר בהוצאת לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), וככל שאכן כך, האם זכאים הנתבעים להגנות החוק? כך אכן נעשה ובעקבות האמור, ניתן איפוא פסק דין זה.

ב.     ב.      דיון

5. דעתי כדעת הנתבעים לפיה אין יסוד לתביעה. להלן נימוקי:

  המסגרת הנורמטיבית

6.  הגדרת "לשון הרע" מפורשת בסעיף 1 לחוק:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1)     להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה,  לבוז או ללעג מצדם.

(2)     לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

(3)     לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

(4)   (4)     לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

7.     ככל שנקבע כי אכן היה בפרסום משום לשון הרע, מונה החוק סדרת הגנות שבינהן רלוונטיות לענייננו, בעיקר  אלה המפורטות בסעיף 15:

15.  "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: